לפני הרבה שנים, עוד לפני שהייתי מודע לזה שאני אני, אני זוכר את עצמי ילד קטן שנגרר אחרי אבא בין הסלעים בשובר הגלים בחברת חשמל, בחוף הים בניצנים או הולך קילומטרים עד חוף פלמחים. שישי בצהריים שבת בבוקר אמצע השבוע בערב או בלילה איכשהו אני זוכר את עצמי לא מעט בים ועוד אני זוכר שהייתי מבסוט.
סיפור שאני זוכר היטב מהשנים האלו, יום הולדת גיל 9 אבא מזמין את כל המשפחה לארוחת דגים וחגיגות יומולדת. בבית אין אף לא דג אחד, לא סנפיר, לא זנב, לא קשקש כלום. המשפחה המורחבת צריכה להגיע ב 7. אבא חוזר מהעבודה ב 2:30 עולים לאוטו בדרך אוספים שני דודים (בתפקיד סבלים בלבד) ויוצאים לים.
הרכב עוצר בחניית חברת חשמל ואנחנו יוצאים. אבא פורק את רשת השבקה, טראח, רשת זריקה עגולה עשויה מלאכת מחשבת ביד אדם כמובן. הרשת בנויה כמעגל רשת סביבו שורת משקולות ובמרכז כבל שמחובר לכל קצוות הרשת כך שמתיחת הכבל המרכזי מכווץ את הקיף הרשת ונועל בתוך הקונוס שנוצר את הדגים.
מתחילים ללכת צפונה לכיוון פלמחים אבא מנחה אותנו לשמור מרחק וכמו צייד מודד את כיוון הרוח רואה את כיוון השמש ומנסה לאתר דגים מבעד לגלים הקטנים על החוף. איגוף, כפיפה כדי להקטין את החתימה וההצללה כניסה איטית למים והשלכה של הרשת. אנחנו מתקרבים הדודים נכנסים למים כדי לעזור להוציא את הרשת עמוסת הדגים מהמים. חצי בורחים הקטנים עוברים דרך חורי הרשת בלי בעיה. עולים לחוף עם הרשת המפרפרת מחזירים לים את הדגים הקטנים ואוספים את הגדולים. שעה אחרכך אנחנו כבר בדרכנו חזרה. שני דליים של 20 ליטר כל אחד מלאים בדגים.
מגיעים הביתה מסריחים מדגים בבית כבר ראשוני האורחים כבר הגיעו. כולם מתגייסים לניקוי הדגים טיגון מהיר ויש ארוחה.
ככה זה היה לפני 30 שנה. כשהייתי יורד לים הייתי מעיף עם הרגל דגים אל החוף. לא היה צריך חכות מיוחדות לא היה צריך טכניקה מיוחדת כל מה שהיה צריך זה ללכת לים, זהו.
בינתיים עם השנים טכניקות השתכללו הציוד הפך להייטק אמיתי והדגים, הדגים נעלמו.
את הבלוג הזה אני כותב כדי לשתף מעט מהידע שלי ומהחוויות שלי בדייג בכלל ובדייג זרזור בפרט ובעיקר לנסות לעשות שינוי תפיסתי אצלנו הדייגים החובבים. הים גווע, הדגה אינה עוד, צבי הים טובעים ברשתות דייגים מסחריים ונפלטים מתים לחוף ועל החוף כבר לא ניתן לראות את הסרטנים הקטנים הלבנים שהם הנקיינים של הים וגם מקור המזון ללא מעט דגים שנעלמו בגלל זיהום בלתי נסבל.
אני לא מהמומחים הגדולים בתחום הזרזור ואין לי שאיפה להיות מומחה. יש טובים ממני ויש מנוסים ממני ויש עשירים ממני שמחזיקים ציוד טוב יותר אבל אני יודע לכתוב (כך אני מקווה). כאן אני אציג את הציוד שלי החוויות שלי התפיסות שלי והדעות שלי. אני אנסה להציג את החשיבה שלי בבחירת ציוד ובבחירת סגנון הדייג הן התאוריה והן בדיווחים אחרי דייג. אני לא מפחד לומר ״טעיתי״ ובטח אני אגיד את זה לא פעם בבלוג הזה. מה שבטוח שאלו יהיו הטעויות שלי שאתם מוזמנים שלא לעשות או לבחור ולעשות אותן שוב.
לפני שנה וחצי קיבלתי מתנה ציוד זרזור בסיסי מאוד ניסית התייאשתי זרקתי במחסן אחרי כמה חודשים שלפתי שוב התייאשתי שוב ובפעם השלישית הוצאתי שוב והחלטתי לא להתייאש.
חברים טובים מלווים אותי כבר כמה חודשים ופה המקום להגיד תודה לחן הסיני לאביתר לינון וכמובן ליונל האיש והאגדה
וכאן המקום גם לתת קרדיט לקבוצת הפייס Israel fishing 2014
שמהווה מקור ידע ושיתוף
כיוון שעברו כבר כמה חודשים מההתחלה אז הפוסטים הבאים אני אשתף קצת מההיסטוריה הלא רחוקה וכך תוכלו להבין את הצעדים הראשונים בבחירת ציוד או לפחות את המוטיבציה מאחורי בחירת הציוד. את הציוד שלכם תבחרו בעצמכם רק היו ערים לשגיאות שאני עשיתי וכך תוכלו לחסוך לא מעט כסף.
אז דיי בלה בלה
מהפוסט הבא יהיה גם בשר או בעצם דגים
תהנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה